
קרדיט תמונה: Brad Tangonan
הבטחת הבינוח המלאכותית ליוצרי קולנוע עצמאיים: מהר יותר, זול יותר, בודד יותר
כלי בינה מלאכותית מאפשרים כיום ליוצרי סרטים עצמאיים לייצר תוכן קולנועי ברמה גבוהה בעלויות נמוכות ובזמן קצר. אך האם התמקדות בייעול תרחיק את היוצרים מעבודת צוות ומשתפי פעולה, ותגרום לשיטפון של תוכן נטול נשמה? כך עולה מדיווח מעמיק של רבקה בלאן ב-TechCrunch, המבוסס על ראיונות עם יוצרי הסרטים שהשתתפו בפרויקט Flow Sessions של גוגל.
כלי בינה מלאכותית משנים את כללי המשחק
עשרה יוצרי סרטים עצמאיים קיבלו לאחרונה גישה בלעדית לכלי הבינה המלאכותית של גוגל, כולל Gemini, מחולל התמונות Nano Banana Pro ומחולל הסרטים Veo, במסגרת תוכנית בת חמישה שבועות בשם Google Flow Sessions (כפי שפורסם ב-TechCrunch על ידי רבקה בלאן). התוצאות הוקרנו בסוף 2025 ב-Soho House בניו יורק, והציגו כיצד יוצרי קולנוע מנצלים את הטכנולוגיה החדשה ליצירת סרטי קצר עם חותם אישי ברור.
ברד טנגונן, יוצר קולנוע עצמאי, יצר את הסרט "Murmuray" - סיפור משפחתי על גבר פיליפיני החוזר לבית ילדותו בהוואי ומגלה קשר אבוד לעברו. טנגונן כתב את התסריט, הכין רשימת צילומים, והזין תוכן ויזואלי למערכת כדי לייצר תמונות בסגנונו האישי. "אני עדיין מקבל את כל ההחלטות היצירתיות", הוא אומר. "בינה מלאכותית היא מאפשרת, לא מחליפה".
האמנם זה תוכן זול?
הביקורת כלפי שימוש בבינה מלאכותית ביצירת קולנוע מגיעה משמות גדולים בתעשייה. גיירמו דל טורו הצהיר באוקטובר האחרון שהוא מעדיף למות מאשר להשתמש בבינה מלאכותית גנרטיבית ליצירת סרט. ג'יימס קמרון אמר בראיון ל-CBS שהרעיון של יצירת שחקנים ורגשות באמצעות פקודות טקסט הוא "מבהיל", ושבינה מלאכותית מסוגלת רק לפלוט ממוצע מעורבב של כל מה שבני אדם יצרו בעבר.
וורנר הרצוג אמר שסרטים שנוצרו בבינה מלאכותית "חסרי נשמה", ושהם מייצגים רק את המכנה המשותף.
אך היוצרים שהשתתפו ב-Flow Sessions טוענים שהביקורת מחמיצה נקודה מרכזית. "קל להיות כועס על בינה מלאכותית כמושג, אבל קשה יותר להיות כועס על מישהו שיצר משהו אישי", אומר האל ווטמאו, שיצר את הסרט "You've Been Here Before" - יצירה משחקית על חשיבות שגרת הבוקר.
קינן מקוויליאם, שיצרה את הסרט "Mimesis" - מדיטציה מודרכת פיקטיבית - הקפידה להשתמש רק בנתונים שהיא עצמה סרקה. היא נוסעת עם הסורק שלה לכל מקום, סורקת צמחים ודגים, ומזינה את החומר כנתוני אימון למודל פרטי. "המטרה שלי הייתה לפתוח צורות ביטוי חדשות, לא להחליף את התפקידים של האנשים שאני אוהבת לעבוד איתם", היא מסבירה.
יעילות מול יצירתיות
תקציבי האולפנים בהוליווד מצטמצמים בשל עלויות צילום גבוהות, המעבר לשירותי סטרימינג, ומיזוגים תאגידיים שנמנעים מסיכון. משמעות הדבר שתקציבים גדולים שמורים לסרטים צפויים כלכלית (למשל, סרטי מארוול), וסרטים מקוריים בתקציב בינוני כמעט נעלמו.
הוספת בינה מלאכותית למשוואה עלולה להחמיר את תחושת המחסור של האולפנים עד כדי כך שהם ינסו להחליף כל דבר אפשרי - שחקנים, תפאורות, תאורה - בלי קשר לאיכות האמנותית. אולם, היעילות שמביאה הבינה המלאכותית עשויה גם להוזיל מחסומי כניסה ולאפשר לאולפנים לייצר יצירות מקוריות.
אפילו קמרון ציין בראיון ל-CBS שבינה מלאכותית גנרטיבית יכולה להוזיל אפקטים ויזואליים (VFX), מה שעשוי להוביל ליותר סרטי מדע בדיוני ופנטזיה מדמיינים - מיזמים יקרים השמורים לקניין קיים כמו "Avatar".
הצילום ב-"Murmuray" שבו האישה עפה ביער היה דורש VFX יקר או ציוד מורכב על הסט, שניהם מחוץ לתקציב של סרט קצר, לדברי טנגונן.
אבל גם יוצרים הרואים את היתרונות ביעילות מבינים את הסיכונים לביטוי האמנותי. "אני חושבת שיעילות בכלל היא לא החבר הכי טוב של יצירתיות", אומרת מקוויליאם.
מועצמים ומבודדים
עבור יוצרי סרטים עצמאיים, כל הכלים העוצמתיים הללו הם ברכה וקללה גם יחד. הם "מדמוקרטים גישה", בוודאי, אבל הם גם אומרים עבודה בודדת. ככל שאפשר לעשות יותר בעצמך, יש פחות סיבה לשתף פעולה.
"אני יודע שאני להקת איש אחד, ופשוט יצרתי את כל זה לבד... אבל זה אף פעם לא צריך להיות האופן שבו מישהו מספר סיפור או עושה סרט", אומר ווטמאו, שמציין שחבר שחקן תרם את הקול לסרט הקצר שלו. "זה צריך להיות תהליך שיתופי כי ככל שיש יותר אנשים מעורבים, זה נגיש יותר לכולם וזה מגיע ומתחבר ליותר אנשים".
במקום לקבל החלטות רק בתחום הבימוי, היוצרים מצאו את עצמם פתאום ממלאים תפקיד של מעצבי סט, מנהלי תאורה, מלבישים - תפקידים הדורשים מומחיות שאין להם. זה היה מתסכל ומתיש, והרחיק אותם מהעבודה שבאמת היה אכפת להם ממנה.
השלכות על השוק הישראלי
התפתחות זו רלוונטית במיוחד לתעשיית הקולנוע והתוכן הישראלית, שתמיד התמודדה עם מגבלות תקציב לעומת הוליווד. יוצרי תוכן ובתי הפקה מקומיים עשויים למצוא בכלים אלו הזדמנות ליצור תוכן באיכות גבוהה בעלויות נמוכות משמעותית. עם זאת, התעשייה המקומית תצטרך להתמודד עם אותן דילמות אתיות ויצירתיות - האם להחליף צוותי הפקה בבינה מלאכותית, או לשלב את הטכנולוגיה רק כאשר היא משרתת את החזון היצירתי.
חברות ישראליות בתחום הבינה המלאכותית, כמו D-ID ו-Runway (שמעסיקה צוות מחקר בישראל), כבר פיתחו טכנולוגיות דומות. השאלה היא האם יוצרים ישראלים יאמצו אותן באופן אחראי, או שהלחץ הכלכלי יוביל לשימוש מופרז.
אם אמנים לא יגדירו את הבינה המלאכותית, האולפנים יעשו זאת
"אני חושבת שיצירת כל עבודה יצירתית שמשתמשת בטכנולוגיה חדשה תמיד דורשת סוג של בדיקת מצפון ונכונות לנהל שיחות סביב העבודה", אומרת מקוויליאם. "אלו כלים. איך אתה הולך להשתמש בכלי? האם אתה הולך להיות אתי? האם אתה הולך לשאול שאלות?"
אך רבים לא רואים בכלי הבינה המלאכותית כנייטרליים. מעבר להחלפת כוח עבודה, ישנן עדיין דאגות זכויות יוצרים. Runway, סטארטאפ לייצור וידאו בבינה מלאכותית, לפי הדיווחים גרף אלפי שעות של סרטוני יוטיוב ותוכן של אולפנים שמוגן בזכויות יוצרים, בעוד שאחרים - כולל גוגל, OpenAI ו-Luma AI - עומדים בפני שאלות דומות. חלק מהכלים, כמו Marey של Moonvalley, עברו אימון רק על נתונים בעלי רישיון פתוח.
לא מפתיע שרבים מיוצרי הסרטים שדיברו עם TechCrunch אמרו שהם מתמודדים עם סטיגמה בגלל הניסויים שלהם בבינה מלאכותית.
"בכל פעם שאני מפרסם דברים באינטרנט, הרבה מהעמיתים שלי לקולנוע מגיבים בצורה מאוד אוטומטית שכולנו צריכים להחזיק מעמד ולא להשתמש בשום אחד מהכלים האלה", אומר טנגונן. "אני פשוט לא מסכים עם זה".
אם יוצרי סרטים מפחדים מדי לדון באיך ניתן ואמור להשתמש בבינה מלאכותית ומה הגבולות האתיים, אזי השיחה עלולה להיקבע עבורם. לא על ידי אמנים שמנסים להשתמש בה באחריות, אלא על ידי אולפנים אובססיביים ליעילות שאכפת להם יותר מהשורה התחתונה מאשר מאמנות.
"תעשיית הקולנוע מתקשה כי אנשים לא מחדשים והכל עולה יותר מדי. אנחנו צריכים כלים כאלה כדי שהיא תשרוד", אומר ווטמאו. "אני חושב שחיוני שאנשים יתעסקו עם זה כי אם לא, זה הולך להפוך למשהו שאנחנו לא מכירים, וזה לא בר-קיימא".
