בועת ה-AI: למה נמהלים אוהבים אותה גם כשהיא לא עובדת
קורי דוקטורו, הסופר שטבע את המונח 'enshittification' או שיטיפיקציה - מצב בו פלטפורמות דיגטליות הופכות לגרועות יותר עבור המשתמשים, טוען בספרו החדש כי בינה מלאכותית לעולם לא תייתר את העובד האנושי - אך הבועה הפיננסית סביבה, שכבר הגיעה לשווי של 1.4 טריליון דולר, מהווה סיכון כלכלי ממשי. הניתוח שלו חושף את המניע האמיתי: מנהלים רוצים להיפטר מה-co-determination, לא בהכרח להחליף עובדים.
ה'סנטאור ההפוך' ומה שהוא אומר על עתיד העבודה
בתיאוריית האוטומציה קיים המושג 'סנטאור' - אדם הנעזר במכונה. קורי דוקטורו, סופר מדע בדיוני ופרשן טכנולוגי בריטי-קנדי, הציב בספרו החדש את ה'סנטאור ההפוך': אדם שגויס לשמש כעוזר של המכונה. כל עובד מחסן שנאלץ למלא צרכיו הפיזיולוגיים בבקבוק כדי לעמוד ביעדי אלגוריתם - הוא סנטאור הפוך. גם עורך הדין שבדק עד לפני זמן קצר תקדימים משפטיים בשכר ראוי, וכיום עושה את אותה עבודה על פלט של Gemini במחצית ממשכורתו - הוא סנטאור הפוך.
רוצה להישאר מעודכן ב-AI?
הירשם לדיוור השבועי שלנו וקבל עדכונים, המלצות על כלים, חדשות ודוחות מיוחדים
הספר, The Reverse Centaur's Guide to Life After AI, יצא לאחרונה בהוצאת Verso, כפי שדווח השבוע על ידי The Guardian. דוקטורו, 54, מוכר בעיקר כממציא המונח 'enshittification' - הידרדרות מכוונת של פלטפורמות טכנולוגיות לאחר שהשיגו נתח שוק מספיק - אך ספרו החדש מציב אתגר ישיר למנטרה הרווחת בתעשייה: ה-AI הולך לייתר את עבודתכם.
טריליון וחצי, ואף אחד לא שאל אם זה עובד
הטענה המרכזית של דוקטורו אינה שה-AI חסר ערך, אלא שהמניע להשקעה בו אינו קשור ליכולות הטכנולוגיה. "כשכתבתי את הספר לפני כשנה, מדובר היה בבועה של 700 מיליארד דולר. כיום היא כבר 1.4 טריליון דולר, ואנחנו בדרך לבועה של 2.4 טריליון," הוא אמר בראיון לזו וויליאמס מ-The Guardian. תשע חברות טכנולוגיה אמריקאיות מהוות 35% מסך שווי שוק המניות האמריקאי - ריכוז שמסביר מדוע כשהמלחמה באיראן זעזעה שוקי הון ברחבי העולם, שוק המניות האמריקאי נותר מבוצר יחסית.
לדוקטורו יש הסבר פשוט לכך שמנהלי השקעות ממשיכים לשפוך כסף על טכנולוגיה שלא תמיד עובדת. "דבר אחד שבוס לא רוצה הוא co-determination," הוא אומר. "הבוסים נרדפים על ידי הידיעה שאם הם לא יגיעו לעבודה - הכל ימשיך לפעול. אבל אם העובדים לא יגיעו - הכל ייעצר. ה-AI הוא ההבטחה לחיבור ישיר של הגה הצעצוע לגלגלי הרכב האמיתיים."
זו אינה ניתוח כלכלי גרידא אלא פוליטי. ההשקעה ב-AI, לפי דוקטורו, מזכירה את ההשקעה בקרם פנים נגד הזדקנות: "לא חייבים להאמין שקרם הפנים אכן יסיר קמטים כדי להאמין שיהיו נשים שיקנו אותו." המשקיעים אינם מממנים את הטכנולוגיה משום שהיא עובדת - הם מממנים אותה משום שמבנה הכוח בשוק העבודה הופך אותה לאטרקטיבית באופן כמעט תלוי-תרבות.
הזיה, בועה, וזיכרון גרוע
אחד הרעיונות החדים ביותר בספר עוסק במושג ה'הזיה' של בינה מלאכותית. "המקום שבו המילה 'הזיה' אכן שימושית," הוא אומר, "אינו לתאר מה ה-AI עושה, אלא מה שאנחנו עושים כשאנו נתקלים בבלגן מילולי ומייחסים לו כוונה של כותב." בסביבה טבעית, אנו לא פוגשים משפטים שלא נכתבו על ידי אדם - ולכן המוח שלנו מייחס ל-LLM כוונה ותודעה שאינן קיימות בו.
מנגד, הוא מזהיר מה-'criti-hype' - ביקורת שמזינה את ההייפ ומגבירה את תחושת הפניקה. הוא מציין כי אנשי ה-AI נוהגים להציג את יכולות הטכנולוגיה שלהם כאיום קיומי כדי להמשיך ולמשוך השקעות. "אינכם זוכרים שאמרו לנו שמטבעות קריפטוגרפיים יחליפו את כל מערכות הפיננסים בעולם? שה-metaverse יהפוך לברירת המחדל שלנו?"
המשמעות למנהלים ישראלים
הניתוח של דוקטורו רלוונטי במיוחד לשוק הישראלי, שבו עסקים רבים נמצאים בתהליכי אימוץ AI מואצים תחת לחץ תחרותי. השאלה שהוא מציב - האם אנחנו משקיעים בטכנולוגיה כי היא עובדת, או כי היא מספקת נרטיב של שליטה ניהולית - היא שאלה שכל מנהל כדאי לשאול את עצמו לפני שהוא חותם על החוזה הבא עם ספק AI. הבועה הפיננסית, הוא מזהיר, לא תפגע במי שהשקיע בה - אלא בכולם שיחיו בצלה כשתתפוצץ. "יש לנו ניסיון של רבע מאה עם בועות שפקעו, ואנחנו משתמשים בהן כתירוץ לצנע שהפוליטיקאים שלנו חלמו עליו ממילא."