המרוץ למרכזי נתונים נתקע בחשמל

המשקיעים שפכו יותר מחצי טריליון דולר לתחום ה-AI בחמש השנים האחרונות, אך כעת מתברר שההשקעה האמיתית צריכה להיות במקום אחר לגמרי - בטכנולוגיות אנרגיה ותשתיות חשמל.

כפי שעולה מדיווח חדש של Sightline Climate שפורסם ב-TechCrunch על ידי טים דה שאנט, עד 50% מפרויקטי מרכזי הנתונים שהוכרזו עלולים להתעכב, כאשר אחד הגורמים המרכזיים הוא מחסור באספקת חשמל. מתוך 190 ג'יגה-וואט של פרויקטים שהחברה עוקבת אחריהם, רק 5 ג'יגה-וואט נמצאים בבנייה כרגע. בשנה שעברה, כ-36% מהפרויקטים חוו דחיות בלוחות הזמנים שלהם.

צוואר הבקבוק יוצר הזדמנות

הפער בין הביקוש להיצע בתחום האנרגיה יוצר הזדמנות משמעותית למשקיעים: חברות טכנולוגיה גדולות כמו Google ו-Meta משקיעות חלקים נכבדים מהמאזנים שלהן בפיתוח פרויקטים סולריים, אנרגיות רוח וגרעיניים. הן גם תומכות בטכנולוגיות מתפתחות כמו הסוללה של Form Energy, המסוגלת לאגור אנרגיה למשך 100 שעות.

צריכת החשמל של מרכזי נתונים צפויה לעלות ב-175% עד 2030 בגלל AI, מה שיוצר מחסור חסר תקדים ברשת החשמל, ודוחף חברות טכנולוגיה לחפש דרכים חלופיות להפעלת מרכזי הנתונים שלהן.

הטכנולוגיות שעולות

עשרות חברות סטארט-אפ מפתחות פתרונות לבעיית החשמל. חברות כמו Amperesand, DG Matrix ו-Heron Power עוסקות בטכנולוגיות המרת חשמל חדשות, בעוד שחברות כמו Camus, GridBeyond ו-Texture בונות תוכנות לניהול זרימת האלקטרונים ברשת.

הדוגמה העדכנית ביותר היא העסקה של Google למרכז נתונים חדש במינסוטה, שתשלב אנרגיית רוח וסולארית עם סוללה ענקית בהספק 30 ג'יגה-וואט-שעה מבית Form Energy. החברה גם עבדה עם Xcel Energy לפיתוח מבנה תעריפי חדש שאמור לעודד אימוץ טכנולוגיות חדשות.

לפי נתוני מנהל המידע לאנרגיה האמריקאי, עד סוף השנה צפויה להיות לארה"ב קיבולת של כמעט 65 ג'יגה-וואט של אחסון סוללות בקנה מידה תשתיתי. Form Energy, לדוגמה, מתכננת לגייס סבב של 500 מיליון דולר לקראת הנפקה עתידית.

טכנולוגיה עם הערכה חסרה: השנאים

מעבר לאספקת האנרגיה עצמה, ישנה בעיה נוספת - ניהול החשמל לאחר שהוא מגיע למרכז הנתונים. השנאים המסורתיים, המבוססים על טכנולוגיה בת 140 שנה של ברזל ונחושת, הופכים למגושמים מדי כשצפיפות החשמל במרכזי נתונים עולה. כשארונות השרתים יגיעו לצריכה של 1 מגה-וואט, ציוד החשמל הנדרש יתפוס פי שניים מהשטח של הארון עצמו.

זו הסיבה שמשקיעים מזרימים כסף לחברות סטארט-אפ המפתחות שנאים מוליכים למחצה (solid-state transformers), המבוססים על אלקטרוניקת הספק מסיליקון: הם יקרים יותר משנאים קיימים, אך מספיק גמישים כדי להחליף כמה פריטי ציוד במרכז נתונים.

המשמעות לשוק הישראלי

עבור חברות ישראליות בתחומי האנרגיה, רשתות חכמות ואחסון, זו הזדמנות משמעותית. הביקוש העולמי לפתרונות אלה צומח במהירות, והמומחיות הישראלית בטכנולוגיות אנרגיה יכולה למקם חברות מקומיות כשחקניות מרכזיות בשוק המתפתח. יתרה מזאת, ככל שגם ישראל מרחיבה את תשתיות מרכזי הנתונים שלה, הצורך בפתרונות אלה רק יגבר.

היקף ההשקעות בחברות סוללות ושנאים היה קטן בהרבה מהסבבים הענקיים שראינו בתעשיית ה-AI - מה שהופך אותם לאטרקטיביים יותר עבור משקיעים. בנוסף, ככל שהעולם עובר לחשמל בכל דבר - מתחבורה ועד תעשייה כבדה - הצורך באנרגיה רק ימשיך לגדול, מה שנותן למשקיעים גידור מפני קריסה אפשרית בתחום ה-AI.

כל זה מעלה שאלה מתבקשת- אולי ההשקעה הטובה ביותר ב-AI בכלל לא קשורה ל-AI?