איך שפה מעצבת הבנה, רגש ומדיניות חינוך בעידן ה-AI
על-פי כתבה שפורסמה ב-MIT, אוליביה הוניקאט חוקרת כיצד שפה, רב-לשוניות ושפת הסימנים מעצבות חשיבה ורגש, ומה אפשר ללמוד מכך על למידה, אוריינות ומודלי שפה גדולים במערכת החינוך.
אוליביה הוניקאט, סטודנטית ב-MIT במסלול הכפול חישוביות וקגניציה ובלשנות, בוחנת כיצד האופן שבו אנחנו מתקשרים משנה לא רק את מה שאנחנו מבינים, אלא גם את הדרך שבה אנחנו בונים את העולם המנטלי שלנו, מפרשים רגשות ומעצבים מדיניות חינוך.
שפה כטכנולוגיה של תודעה
הוניקאט עוסקת בשאלה שנשמעת פילוסופית אך הופכת לפרקטית מאוד: האם לשפה יש כוח “לכוון” מחשבה? לטענתה, שפה יכולה גם להרחיב וגם להגביל את מה שאנשים מסוגלים לבטא, לזהות בעצמם ולהעביר לאחרים. כשאין מילים מדויקות לרגש או לחוויה, קשה יותר לעבד אותם, להבין אותם ולנהל תקשורת בין-אישית או טיפולית. במילים אחרות, אוצר מילים אינו רק מיומנות לשונית, אלא תשתית להבניית מודעות עצמית ואינטליגנציה רגשית.
רוצה להישאר מעודכן ב-AI?
הירשם לדיוור השבועי שלנו וקבל עדכונים, המלצות על כלים, חדשות ודוחות מיוחדים
החיבור בין שפה לרגש מקבל היום משמעות חדשה גם בעולמות טכנולוגיים: מערכות AI שמבוססות על שפה, החל מצ’אט-בוטים ועד כלי סיוע לכתיבה וללמידה, ממירות רגשות, כוונות והקשר לניסוחים. אם בני אדם מתקשים לבטא ניואנסים רגשיים במילים, גם המודלים שמאומנים על טקסטים עלולים “לפספס” את הרצף האנושי העדין בין משמעות, כוונה ותרבות.
בין מוח, בלשנות ומודלי שפה גדולים
הוניקאט נשענת על תשתית מחקרית בפסיכו-בלשנות ובמדעי המוח, בין היתר דרך הקורס Laboratory in Psycholinguistics בהנחיית פרופ’ טד גיבסון, שמסומן בכתבה כקורס שהפך לנקודת מפנה בלימודיה. העניין שלה כולל גם הבדלים בין עיבוד שפה במוח לבין עיבוד בידי רשתות עצביות ומודלי שפה גדולים (LLMs), והפער בין “הבנה” סטטיסטית של טקסט לבין הבנה אנושית שמערבת גוף, הקשר, זיכרון וחוויה.
היא מציינת דוגמאות מעולמות נוירולוגיים כמו אפרזיה, שממחישות כיצד פגיעה ביכולת לשונית חושפת את המנגנונים שבאמצעותם המוח “עושה שפה”. נקודת המבט הזו רלוונטית לתעשייה שמנסה לבנות מערכות AI “חכמות”: היא מזכירה שהישגים מרשימים בטקסט אינם בהכרח הקבלה מלאה ליכולת אנושית לתקשר, ללמוד ולהבין.
מדיניות אוריינות בעידן של רב-לשוניות
חלק מרכזי בעבודתה של הוניקאט הגיע גם דרך תוכנית MISTI. בקיץ 2025 היא עבדה בדרום אפריקה עם נציבות זכויות האדם של דרום אפריקה (South African Human Rights Commission) במסגרת קמפיין “Right to Read”, תוך התמקדות בקשר בין תהליכי עיבוד שפה לבין צעדים רגולטוריים להגברת אוריינות. היא מדגישה את האתגר של גיוון לשוני במדינות שבהן מורשת קולוניאלית יצרה פער בין שפת בית לשפת לימוד, מצב שעלול לדחוק תלמידים מחוץ למערכת.
בסמסטר הסתיו 2025, נסיעה נוספת לאדינבורו אפשרה לה להיחשף לסוציו-בלשנות ולהוסיף רובד תרבותי לגישה היותר פורמלית של בלשנות ב-MIT. החיבור בין שתי הגישות מחדד מסקנה עכשווית: רפורמות חינוך ואימוץ כלי AI אינם יכולים להיות “פתרון אחד לכולם”. שפה, זהות וקהילה הם משתנים קריטיים, במיוחד כשמערכות למידה מתווכות יותר ויותר דרך טקסט וממשקי שיחה.
למה זה חשוב עכשיו
בעידן שבו בתי ספר, ממשלות וחברות טכנולוגיה מחפשים דרכים לשפר הישגים ולהטמיע כלי AI, המחקר והעמדה של הוניקאט מציעים עדשה משלימה: השקעה באוריינות, בשפה ובנגישות לשונית היא גם השקעה ביכולת לחשוב, להרגיש ולהשתתף בחברה. הוניקאט מתכננת להמשיך ללימודי משפט ומדיניות, מתוך מטרה לעצב חקיקה שמבוססת על מדע ומחקר ותשרת תלמידים ומשפחות, במיוחד באוכלוסיות מוחלשות.
בסופו של דבר, המסר שלה פשוט אך לא טריוויאלי: כדי לבנות מערכות חינוך וכלי AI שמבינים בני אדם, צריך קודם להבין כיצד שפה בונה את בני-האדם.