ספר חדש מציע מסגרת ניהולית לעידן ה-AI הארגוני
סאטיש וישוואנאתן, לשעבר מנכ"ל בכיר ב-Accenture ובעל זיקה ל-MIT, פרסם ספר בשם The Weight of Intelligence המציע מסגרת ניתוח חדשה לאימוץ AI בארגונים. במקום לדון ביכולות טכנולוגיות בלבד, הספר עוסק ביכולת הארגונית לספוג ולתרגם את הטכנולוגיה לערך עסקי - מושג שהמחבר מכנה AEI, בניגוד ל-AGI.
כשהמשקל חשוב יותר מהעוצמה: מסגרת חדשה לניהול AI בארגון
בשוק שבו ספרי ניהול על בינה מלאכותית הפכו לז'אנר בפני עצמו, הספר החדש של סאטיש וישוואנאתן, The Weight of Intelligence, מנסה לעשות משהו שונה: להציב את השאלה הארגונית - ולא הטכנולוגית - במרכז הדיון.
רוצה להישאר מעודכן ב-AI?
הירשם לדיוור השבועי שלנו וקבל עדכונים, המלצות על כלים, חדשות ודוחות מיוחדים
וישוואנאתן הוא לא מחבר אקראי. הוא שימש כמנהל בכיר ב-Accenture וניהל פרויקטים עם מעבדות המחקר של MIT בבוסטון. הרקע הזה מורגש בספר, שמרגיש פחות כמו מניפסט טכנולוגי ויותר כמו תשתית מחשבתית לאנשי C-suite שמתמודדים עם ההחלטות הקשות באמת.
מ-AGI ל-AEI: ההסטה המושגית
אחד מרעיונות הליבה של הספר הוא הבחנה בין שני מסגרות ניתוח. הראשונה - AGI, כלומר Artificial General Intelligence - עוסקת בשאלה האם מכונות יכולות להפוך לבעלות אינטליגנציה רחבה. השנייה, שוישוואנאתן מנסח כ-AEI - Artificial Enterprise Intelligence - שואלת שאלה שונה לחלוטין: האם ארגונים יכולים להתארגן באופן אינטליגנטי סביב AI.
זו הסטה חשובה. רוב השיח הציבורי על AI מתמקד ביכולות הדגם הבא, בגרסת ה-GPT האחרונה, בבנצ'מרקים. וישוואנאתן טוען שזו השאלה הלא נכונה לרוב המנהלים. השאלה הנכונה היא מהי יכולת הספיגה של הארגון שלך.
"לא יכולת, אלא ספיגה" - זה הניסוח שמופיע בספר, ולצידו המושג metabolization, כלומר עיכול של AI בתוך הארגון (כפי שפורסם ב-Forbes על ידי ג'ון ורנר).
הגבול המשובש - אבחנה ולא תיאור
מושג נוסף שמציג הספר הוא מה שהמחבר מכנה ה"גבול המשובש" - jagged frontier. הרעיון הוא שה-AI אינו טוב בכל הדברים באותה מידה. הוא מייצר הצלחות מרשימות לצד כישלונות בולטים, ולעיתים קרובות באותה פלטפורמה ואותו ארגון.
וישוואנאתן מרחיב את המושג מעבר לתיאור: הוא מציע להשתמש בו ככלי אבחוני - כדי לזהות היכן יכולות ה-AI מתורגמות ביעילות, היכן המוסד אינו בשל לקלוט אותן, והיכן המערכת הרחבה מייצרת יותר אפשרויות ממה שארגונים יכולים לעכל.
שלוש קטגוריות של שחקנים
הספר מבחין גם בין שלושה סוגי שחקנים בשוק ה-AI: יצרנים (Producers), שמאמצים ומיישמים (Implementers), וצרכנים (Consumers). לכל אחד מנגנון אופטימיזציה שונה. היצרנים מייעלים לפי יכולת ותנופת שוק, המיישמים מתרגמים ומפרסים, והצרכנים מחפשים מהימנות, ממשל ותשואה כלכלית. לצד אלה מתייחס הספר גם ל"מעצבים" - Shapers - שמשפיעים על האופן שבו התחום מודד את עצמו.
ההכרה בהבחנה הזו חשובה במיוחד לחברות ישראליות, שרבות מהן פועלות בו-זמנית כמיישמות בשוק המקומי וכיצרניות לשוק הגלובלי. השאלה היכן נמצא כל מוצר ושירות על הציר הזה משפיעה ישירות על הבחירות האסטרטגיות.
לא ספוקים אלא גלגל
המסקנה שאליה מגיע וישוואנאתן היא שהכלכלה הנוכחית של AI נבנתה סביב פתרונות מבודדים - כל אחד פותר בעיה ספציפית, כמו חישור בגלגל. אבל כדי ליצור תנועה מתואמת ושיתוף כיוון, הספוקים צריכים להיות קשורים לגלגל אחד. הוא מכנה זאת cognition ארגוני מורכב - compounded enterprise cognition.
הנחת היסוד היא שאם עידן ה-AI המונחה על ספוקים בנה כלכלה של מאות טריליוני דולרים, עידן הגלגל השלם יהיה גדול ממנו בסדרי גודל.
הספר The Weight of Intelligence מיועד לאנשים שכבר מכירים את הנוף הטכנולוגי ומחפשים שפה ניהולית לדון בו - ובהקשר הישראלי, שבו חברות רבות נמצאות בצומת אסטרטגי בין יישום פנים-ארגוני לבין פיתוח מוצר מבוסס AI, הדיון שהספר פותח הוא רלוונטי.