נורה אדומה: נשיאת MIT סאלי קורנבלות' מזהירה מפגיעה במדע בסיסי
נשיאת MIT סאלי קורנבלות' מתריעה שהקיצוצים, מס ההקדשות ואי-הוודאות בוושינגטון מחלישים את צינור המדע הבסיסי והכשרת החוקרים, ומסכנים פריצות דרך עתידיות בתחומים כמו סרטן, בינה מלאכותית וקוונטום.
בדיון פומבי שנערך עם העיתונאית והמנחה ליזי או'לירי מ-Slate , נשיאת MIT, פרופ' סאלי קורנבלות', הציבה טיעון חד בעד מדע בסיסי מונע-סקרנות: השקעה במחקר שאינו בהכרח מכוון מוצר מיידי היא תנאי לתחרותיות, לבריאות הציבור ולביטחון הלאומי של ארצות-הברית, וגם למדינות שמסתמכות על האקו-סיסטם המדעי האמריקאי.
מדע בסיסי כ"צינור" שמאכיל חדשנות
קורנבלות' תיארה את המחקר האקדמי כצינור ארוך שמתחיל בשאלות יסוד, לעיתים ללא פתרון ברור, ומסתיים בטכנולוגיות שמשנות תעשיות. היא הדגישה כי חלק גדול מהמחקר בעל "דרך ארוכה להשפעה" מתחיל באוניברסיטאות, משום שהוא דורש סבלנות, רציפות ומימון יציב. כדוגמה בולטת היא הזכירה את תחום האימונותרפיה לסרטן, שנולד מעבודות בסיסיות לפני 30 עד 40 שנה ורק לאחר שנים הבשיל לטיפולים שהפכו לסטנדרט קליני.
רוצה להישאר מעודכן ב-AI?
הירשם לדיוור השבועי שלנו וקבל עדכונים, המלצות על כלים, חדשות ודוחות מיוחדים
המסר הרחב שלה רלוונטי במיוחד לתקופה שבה ממשלות ומשקיעים נוטים למדוד הצלחה בטווח קצר: אם מקצצים בשכבות המוקדמות של המחקר, מצמצמים בפועל את מלאי הרעיונות, המנגנונים והכלים שמאפשרים בעתיד קפיצות דרך כלים מתפתחים הקשורים ב-בינה מלאכותית, טכנולוגיות קוונטיות וביוטכנולוגיה.
אי-ודאות תקציבית שמחלישה גם את דור החוקרים הבא
אחת הטענות המרכזיות של קורנבלות' נגעה ל"צינור הכישרון": האקדמיה אינה רק מפיקה מאמרים, אלא גם מאמנת את החוקרים שיובילו מעבדות בתעשייה ובמוסדות מחקר. היא חלקה ביקורת על הרעיון שלפיו אפשר להעביר יותר מחקר לידי התעשייה בלי לשלם מחיר בהכשרה, והמחישה זאת באנלוגיה חריפה: האם היינו עולים למטוס עם טייס שמעולם לא טס? כך, לדבריה, אי אפשר לצפות לחוקרים מיומנים בלי מערכת שמממנת את הכשרתם ומאפשרת להם לבצע מחקר אמיתי.
היא ציינה כי חוקרים וכותבי מענקים מתמודדים עם מצב שבו מושקעת אנרגיה אדירה בהגשת הצעות מחקר, אך לא ברור אם קיימות עדיין הזדמנויות תחרותיות כפי שהיו בעבר. אי-ודאות זו, מעבר לפגיעה בכסף עצמו, מייצרת שחיקה, דחיית פרויקטים ואיתות שלילי למדענים צעירים ששוקלים קריירה מחקרית.
מס ההקדשות והלחץ הפדרלי: מספרים שממחישים את הסקאלה
קורנבלות' התייחסה גם להשלכות מס ההקדשות (Endowment tax) בשיעור 8% המוטל על מספר מצומצם של מוסדות. לדבריה, עבור המוסד MIT המשמעות היא כ-240 מיליון דולר בשנה, ובצירוף אובדן מענקים, המכון תכנן להתמודד עם הפסד של כ-300 מיליון דולר בשנה מתוך תקציב של 1.7 מיליארד דולר. אלו סכומים שמאלצים מוסד מחקר לחשב מחדש סדרי עדיפויות ולהקטין מרחב טעות, דווקא כאשר פריצות דרך דורשות ניסוי, כשלון וחזרה.
יוזמות נשיאותיות, ושאלת ה"אדם במרכז" בעידן ה-AI
לצד האזהרות, קורנבלות' הציגה מאמצים פנימיים לשימור תנופת המחקר באמצעות יוזמות נשיאותיות חוצות-קמפוס בתחומי בריאות ומדעי החיים, קוונטום, מדעי הרוח והחברה ועוד. בהקשר של AI היא הדגישה את הצורך ללמד סטודנטים לכתוב, לחשוב מתמטית ולהבין את היסודות, תוך תפיסת AI ככלי שמעצים יכולות ולא כתחליף לחשיבה.
סטודנטים בינלאומיים כיתרון תחרותי
קורנבלות' הביעה תמיכה נחרצת בסטודנטים בינלאומיים וציינה שרבים מהם רוצים להישאר בארה"ב לאחר לימודיהם כדי לתרום למערכת המחקר. מבחינתה, זהו מהלך אסטרטגי: אם ארה"ב מקטינה את היכולת למשוך כישרון עולמי, יריבות גיאופוליטיות עשויות להרוויח מכך באמצעות הכשרת אותם חוקרים אצלן.
דבריה של קורנבלות' מציירים תמונה שבה הוויכוח על תקציבי מחקר הוא לא רק ניהול גרעון, אלא בחירה לגבי קצב החדשנות העתידית. בעולם שנע במהירות אל עבר AI, קוונטום ורפואה מדויקת, היא מציעה עיקרון פשוט: בלי השקעה ארוכת טווח במדע בסיסי ובהכשרת חוקרים, גם המוצרים של מחר עלולים לא להגיע.
אלכס מילמן, חוקר AI ומערכות חינוך באונ' בר-אילן, מעלה נקודה נוספת שעולה מהדברים: "ההכרה המוסדית ביכולות הבינה-המלאכותית ובחשיבותה לעתיד המחקר היא כבר לא משהו בר-ספק. אם לפני כמה שנים המונח "AI" היה שמור לאנשי מחשבים והיי-טק, הרי שמדבריה של קורנבלות', אשר שייכת עצמה לאחד מן המוסדות הגרעיניים ביותר בייצוג ההשכלה המודרנית, ניתן להבין שאימוץ וחקר הנושא הוא בראש סדרי העדיפויות בעת הנוכחית.